Save the date
תערוכתה החדשה של דליה זרחיה ממשיכה מחד, מהלכים קודמים ומוכרים שלה - הנשענים על רדי מייד ואובייקטים מנוכסים ומטופלים - אך מאידך, מציעה מבט אחר אל העבר ונוכחות של שפה פיסולית חדשה. ב״אצילה למחצה״ פועלת זרחיה סביב ציר מרכזי שהוא סיפור המסגרת ובמידה רבה המחולל של תערוכתה.
אברהם זרחיה, סבה של האמנית - היה אמן נחושת מוערך מאד, מדור המייסדים של בצלאל בירושלים. במשך שנים דמותו ועבודותיו היו הערת שוליים בסיפורה הביוגרפי ולא זכו לתשומת לב רבה או הערכה בחוג המשפחתי.
העבודות בתערוכה מנהלות דיאלוג מתוחכם עם העבר ועם הפרוטוגניסט בעלילת ״אצילה למחצה״. מחד -האסתטיקה ה״בצלאלית״ נוכחת מאד. הכלים המסורתיים, הדמשקאים. המוטיבים החוזרים, הסיפוריים, הכמעט תנכיים נוכחים. גם החומריות מרמזת נחושת אך עד מהרה אנחנו מבינים שהתערוכה איננה כוללת עבודות אותנטיות, אלא מגוון רפרנסים חזותיים הנושאים בחיקם את הזיכרון הדהוי של מורשת הנחושת הבצלאלית. החומרים הפיסוליים של זרחיה הם תחליפים, דמויי נחושת, דמויי כדים, דמויי עבר.
אוצר: יאיר ברק
גלריה מקום לאמנות בקריית המלאכה, תל אביב